היא הלכה לצידו במדבר
בשמלה לבנה
יחפה פוסעת על גרגרי זהב
שנצבעו לאור ירח
קומתם זקופה
כדקלים בנווה מדבר
כוכבי שמים
שזרו מילים
וכתר לראשם
בשקט ששרר מסביב
פילס דרכו על גב דיונה נודדת
לו הייתי רועה במדבר אמר
בתוף ובחליל הייתי שר לך
שערה המתבדר ברוח
העידה על קיומו
היא הושיטה את כף ידה
והוא הניח ורד
הנני כאן רק כדי לקדש
בצלמי נבראתם
בצל קורתי נישאתם
אמר חתם ונעלם.
בשקט ששרר מסביב
פלס דרכו על גב דיונה נודדת
לו הייתי רועה במדבר אמר
בתוף ובחליל הייתי שר לך
זכויות יוצרים \ דויד מונסונגו